רִבִּי אִיסִּי אִיתְצַיָּד בְּסַפְסוּפָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן יִכָּרֵךְ הַמֵּת בְּסַדִּינוֹ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עַד דַּאֲנָא קַטִּיל וַאֲנָה מִיתְקְטִיל אֲנָא אֵיזִיל וּמְשֵׁיזִיב לֵיהּ בְּחֵיילָא. אָזַל וּפַייְסוֹן וִיהָבוֹנֵיהּ לֵיהּ. אָמַר לוֹן וְאָתוּן גַּבִּי סַבִּין וְהוּא מַצְלֵי עֲלֵיכוֹן. אָתוּן גַּבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לוֹן מַה דַהֲוָה בִּלְבָֽבְכוֹן אִיעְבַד לֵיהּ יִתְעַבִּיד לוֹן יִמְטָא לְהַהוּא עַמָּא. לָא מַטּוֹן אפיפסרוס עַד דְּאָֽזְלוּן כּוּלְּהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
יכרך המת בסדינו. כלומר שנתייאש הימנו ואין לו אלא להכין לעצמו תכריכי המת ושמע רשב''ל ואמר או אני אהרוג או אני נהרג אני אלך ואציל אותו בכח והלך ופייס לאותן הגזלנים והניחוהו ונתנו אותו לידו ואמר להן ותבאו עמי אצל הזקן שלנו והוא ר' יוחנן והוא יתפלל עליכם על אשר החזרתם אותו לי ובאו אצל ר' יוחנן ואמר להן מה שהייתם רוצים לעשות עמו כן יעשה להן ויבא עליהן הכל וכן הוה שלא הגיעו למקום אפיפסרוס עד שנהרגו כולן:
איתציד בסיפספה. ניצוד במקום סכנה הרבה ומלשון האף תספה ופן תספה הוא ודומיהם שכל הניצוד לשם סוף נספה הוא:
47a תַּנֵּי סִיעוֹת בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וּפָֽגְעוּ לָהֶן גּוֹיִם. וְאָֽמְרוּ תְּנוּ לָנוּ אֶחָד מִכֶּם וְנַהֲרוֹג אוֹתוֹ וְאִם לָאו הֲרֵי אָנוּ הוֹרְגִין אֶת כּוּלְּכֶם. אֲפִילוּ כּוּלָּן נֶהֱרָגִים אַל יִמְסְרוּ נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל. יִיחֲדוּ לָהֶן אֶחָד כְּגוֹן שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי יִמְסְרוּ אוֹתוֹ וְאַל ייֵהָרֵגוּ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְהוּא שֶׁיְּהֵא חַייָב מִיתָה כְשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חַייָב מִיתָה כְשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי. עוּלָּא בַּר קוֹשַׁב תְּבַעְתֵּיהּ מַלְכוּתָא. עָרַק וְאָזַל לֵיהּ לְלוֹד גַּבֵּי רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן לֵוִי. אָתוּן וְאַקְפּוּן מְדִינְתָא. אָֽמְרוּ לָהֶן אִין לֵית אַתּוּן יְהָבוֹן לֵיהּ לָן אֲנָן מַחֲרִבִין מְדִינְתָא. סְלַק גַּבֵּיהּ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וּפַייְסֵיהּ וִיהָבֵיהּ לוֹן. וַהֲוָה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב יְלִיף מִיתְגְּלֵי עֲלוֹי וְלָא אִיתְגְּלֵי. וְצָם כַּמָּה צוֹמִין וְאִיתְגְּלֵי עֲלוֹי. אָמַר לֵיהּ וְלִמְסוֹרוֹת אֲנִי נִגְלָה. אָמַר לֵיהּ וְלֹא מִשְׁנָה עָשִׂיתִי. אָמַר לֵיהּ וְזוֹ מִשְׁנַת הַחֲסִידִים.
Pnei Moshe (non traduit)
אתון. אנשי חיל המלך והקיפו להמדינה ואמרו להן אם אין אתם נותנין אותו לנו נחריב את כל המדינה ועלה ריב''ל אצלו ופייסיה שיתרצה לגלות עצמו שלא יסתכנו כל בני המדינה עבורו ונתרצה ומסר אותו להן והיה אליהו זכור לטוב רגיל להתגלות לריב''ל ומאותו שעה לא נתגלה לו עד שהתענה כמה תעניות ולבסוף נתגלה וא''ל וכי למסורת אני נגלה ולפיכך לא נגליתי לך עד שהתענית כל כך:
ולא משנה עשיתי. שכך שנינו בתוספתא ואם ייחדו להן מותר והשיב לו וכי זו משנת החסידים והיה לך לסלק עצמך מענין זה:
תני בתוספתא סוף פ''ז:
כגון שבע בן בכרי. כמו שייחדו לשבע בן בכרי:
והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי. שכל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה:
ור' יוחנן אמר אע''פ שאינו חייב וכו'. דכגון שבע בן בכרי דקתני שייחדו אותו כמו שייחדוהו אבל לא כשבע בן בכרי ממש:
תבעתיה מלכותא. למשפט חיוב מיתה:
זְעִיר בַּר חִינְנָא אִיתְצַיִד בְּסַפְסוּפָא. סְלַק רִבִּי אִימִּי וְרִבִּי שְׁמוּאֵל מְפַייְסָה עֲלוֹי. אָֽמְרָה לְהוֹן זְנֹבִּיָּה מַלְכְּתָא יְלִיף הוּא בָּרְיֵיכוֹן עֲבַד לְכוֹן נִיסִּין מְעַשִּׂיקִין בֵּיהּ. עָלַל חַד סַרָקַיי טְעִין חַד סַפְסֵר. אָמַר לוֹן בְּהָדָא סַפְסֵירָא קְטַל בַּר נִיצּוֹר לָאָחוֹי. וְאִישְׁתֵּיזִיב זְעִיר בַּר חִינְנָא.
Pnei Moshe (non traduit)
מעשיקין ביה. משהיו עוסקין ומדברין עמו נכנס חד סרקיי ישמעאלי טוען חרב אחד אצלו ואמר להם בחרב הזה קטל בר נצר שהיה ג''כ ראש ומלך הלסטים לאחיו של זה הזנביה ומתוך כך נטרד זה שהיה ירא לנפשו וע''י כן ניצול זעיר בר חיננא שהיה לו פנאי להמלט מידו:
יליף ברייכון עביד לכון נסין. כלומר היה מהתל בהן ואמר מפני מה באתם הלא הבורא שלכם רגיל לעשות נסים לכם:
זנביה מלכותא. כך היה שמו של ראש הלסטים ומלך שלהן:
רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אִקְפַּח בַּעֲלֵי קַנְייָה. סְלִיק לְבֵית וַועֲדָא וַהֲוָה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שְׁאִיל לֵיהּ וְלָא מֵגִיב. שְׁאִיל לֵיהּ וְלָא מֵגִיב. אָמַר לֵיהּ מַהוּ הָכֵין. אָמַר לֵיהּ כָּל הָאֵיבָרִין תְּלוּיִין בְּלֵב וְהַלֵּב תָּלוּי בַכִּיס. אָמַר לֵיהּ וּמַהוּ כֵן. אָמַר לֵיהּ וּמַה אַתְּ כֵּן. אָמַר לֵיהּ אִיקְפָּחַת בַּעֲלֵי קַנְייָה. אָמַר לֵיהּ חֲמוֹ לִי זְוִיתָא. נְפַק מְחַוֵּי לֵיהּ. חֲמִיתוּן מִן רָחוֹק וְשָׁרֵי מְצַלְצֵל. אָֽמְרִין אִין רִבִּי יוֹחָנָן הוּא יְסַב פַּלְגָּא. אָמַר לוֹן חַיֵיכוֹן כּוּלָּהּ אֲנָא נְסִיב וּנְסַב כּוּלָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
חמו לי זויתה. הראני הדרך אשר הלכו מכאן והראה ורדף ר''ל אחריהם וכשראה אותם מרחוק התחיל לצעוק עליהם אם לא תחזירו אנקום נקמתי מכם והשיבו אם של רבי יוחנן הוא אשר לקחנו אם כן יקח החצי אשר נשיב לו ואמר להן ר''ל לא אלא בחייכון צריכים אתם להחזיר את הכל והחזירו הכל ולקח מהם:
איקפח בעלי קנייה. כך שמם של הלסטים שקפחו וגזלו את של ר' יוחנן ונכנס ר' יוחנן לבית המדרש והיה ר''ל שואל לו דבר הלכה ולא השיב וחזר ושאלו ולא השיב וא''ל מהו זה שאתה שרוי בצער כל כך והשיב לו כל האברין תלויין בלב והלב בכיס וא''ל ומהו כן וסיפר לו ואמר נגזלתי מאלו בעלי קנייה ולקחו כל ממוני:
דִּיֹּקְלוֹט חֲזִירָא מְחַוְּנֵיהּ טַלְיֵי דְרִבִּי יוּדָה נְשִׂייָא. אִיתְעַבִּיד מֶלֶךְ נְחַת לְפַמַּייָס. שְׁלַח כְּתָבִין בָּתָר רַבָּנִין תַּיהֲווֹן גַּבַּיי בְּמַפְקֵי שׁוּבְתָא מִיַּד. אָמַר לֵיהּ לִשְׁלוּחֵיא לֹא תִתֵּן לָהֶן כְּתָבִין אֶלָּא בֶּעָרוּבְתָא עִם מְטַמְּעֵי שִׁמְשָׁא. וְאָתָא שְׁלִיחָא גַבְּהוֹן בֶּעָרוּבְתָא עִם מְטַמְּעֵי שִׁמְשָׁא. וַהֲוָה רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא וְרִבִּי שְמוּאֵל בַּר נַחְמָן נַחְתִּין לְמִיסְחֵי בְּדֵימוֹסִין דְּטִיבֵּרִיָּא. אָתָא אנגיטריס גַּבְּהוֹן וּבְעָא רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא לְמִינְזַף בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אַרְפֵּי לֵיהּ לְנִסָּיוֹן מִיתְחַמֵּי. אָמַר לוֹן מַה רַבָּנִין עָֽבְדִין תַּנּוּן לֵיהּ עוּבְדָא. אָמַר לוֹן סְחוֹן. דְּבָרְיֵיכוֹן עַבִּיד נִיסִּין בְּמַפְקֵי שׁוּבְתָא. טָעַן יַתְהוֹן וְאָעִיל יַתְהוֹן. אָֽמְרוּ לֵיהּ הָא רַבָּנִין לְבַר. אָמַר לָא יֵיחֱמוּן אַפַּיי עַד דְּאִינוּן סַחְייָן. הֲוָה הַהוּא בֵּי בָּנֵי אֲזִייָהּ שִׁבְעָה יוֹמִין וְשִׁבְעָה לֵילְוָן. נְפַק וְאַצְנָהּ קָדֳמֵיהוֹן וְעָֽלְלוּן וְקָמוּן לֵיהּ קַדְמֵיהוֹן. אָמַר לוֹן בְּגִין דְּבָרְיֵיכוֹן עַבִּיד לְכוֹן נִיסִּין אַתּוּן מְבַזִּין מַלְכוּתָא. אָֽמְרִין לֵיהּ דִּיֹּקְלוֹט חֲזִירָא בְזִינָן. דִּיֹּקְלֶיטִאָנוּס מַלְכָּא לָא בְזִינָן. וַאֲפִילוּ כֵן לָֹא מַכְסֵי לָא בְּרוֹמֵי זְעִיר וְלָא בְּחָבַר זְעִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
אנגיטריס. הוא שם של שד אחד מאותן השוכנים בבית המרחץ והיה רוצה רבי לנעור בו וא''ל ר''ש בר נחמני הנח לו רבי שלפעמים לאיזה נס הוא נתראה ושאל אותו השד ומה רבנן עבדין ומה אתם שרוים בצער וספרו לו המעשה והשיב להם תרחצו עצמיכם לכבוד שבת והאל הבורא יעשה עמכם נסים ובמוצאי שבת לקח אותם זה השד ונשאם והכניסם לשם בתוך העיר ואמרו לו להמלך הא רבנין באו ועומדים חוץ להפלטין ואמר לא יראון פני עד שירחצו עצמן מקודם והיה שם מרחץ וצוה להסיקו ז' ימים וז' לילות בכדי שלא יוכלו לסבול החום ונפק השד הזה ונצח וצינן את המרחץ לפניהם ורחצו ונכנסו ועמדו לפני המלך והשרים ואמר להן וכי בשביל שבוראכם עושה לכם נסים תמיד אתם מבזין את המלכות והשיבו לו דיקלוט חזירא היינו מבזים ודיקליטיאנוס מלכא לא בזינו והנה אנחנו סרים למשמעתו ואמר להם ואפי' כן תזהרו עצמיכם לא לבזות ולהלבין לא בגוי קטן ולא בתלמיד קטן שמצוין הן להתגדל לאחר זמן:
חזירא. היה רועה חזירים וכשהיו יוצאים התלמידים מבית המדרש של רבי והוא ר' יהודה הנשיא היו מצחקים ומכים אותו ולבסוף נעשה מלך דיקליטיינוס המוזכר בכמה מקומות והיה רוצה להנקם ביהודים וירד לעיר פמייס שהיא רחוקה מטבריא מקום רבי ושלח כתבים ואמר אני רוצה דרבנן יהיו אצלי במוצאי שבת הזה ואמר להשליח שאל ימסור להן הכתבים עד ע''ש עם ביאת השמש כדי שלא יוכלו לקיים ציווי שלו וע''י כך יעליל עליהם לנקום מהן:
כֵּן הִיא מַתְנִיתָא אִם כֵּן לֹא יִלְקְטוּ אֶלָּא טְהוֹרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
כן היא מתניתא א''כ לא ילקטו אלא טהורים. אע''ג דהכי תנינן לה ה''ק דמתני' מדייקא למיתני א''כ לא ילקטו אלא טהורים ולא קתני כהנים טהורים משום דר''ע דמקשי לר''ט לאו דוקא בדינא דהאי מתני' מקשי ליה אלא אף בעלמא דלדידך דחיישת שמא ישכחו וכו' מחמת הטרדה של הלקיטה א''כ לעולם אלו הנזהרין בטהרה לא ילקטו הטמאים שמא ישכחו וכו' ויטמאו את הכל ולא ילקטו אלא הטהורים:
משנה: 47b הַזּוֹרֵעַ תְּרוּמָה שׁוֹגֵג יוּפַּךְ וּמֵזִיד יְקַייֵם. וְאִם הֵבִיאָה שְׁלִישׁ בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד יְקַייֵם. וּבְפִשְׁתָּן מֵזִיד יוּפַּךְ. וְחַייֶבֶת בְּלֶקֶט וּבְשִׁיכְחָה וּבְפֵיאָה וַעֲנִיֵי יִשְׂרָאֵל וַעֲנִיֵי כֹהֲנִים מְלַקְּטִין וַעֲנִיֵי יִשְׂרָאֵל מוֹכְרִין אֶת שֶׁלָּהֶן לָעֲנִיִים כֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְרוּמָה וְהַדָּמִין שֶׁלָּהֶן. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר אֵין מְלַקְּטִין אֶלָּא עֲנִיֵי כֹהֲנִים שֶׁמָּא יִשְׁכְּחוּ וְיִתְנוּ לְתוֹךְ פִּיהֶן. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה אִם כֵּן לֹא יִלְקְטוּ אֶלָּא טְהוֹרִים. וְחַייֶבֶת בְּמַעֲשֵׂר וּבְמַעֲשֵׂר עָנִי וַעֲנִיֵי יִשְׂרָאֵל וַעֲנִיֵי כֹהֲנִים נוֹטְלִין. וַעֲנִיֵי יִשְׂרָאֵל מוֹכְרִין אֶת שֶׁלָּהֶן לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְרוּמָה וְהַדָּמִין שֶׁלָּהֶן. הַחוֹבֵט מְשׁוּבָּח וְהַדָּשׁ כֵּיצַד יַעֲשֶׂה תּוֹלֶה כְּפִיפוֹת בְּצַאוְרֵי בְהֵמָה וְנוֹתֵן לְתוֹכָן מֵאוֹתוֹ הַמִּין וְנִמְצָא לֹא זוֹמֵם אֶת הַבְּהֵמָה וְלֹא מַאֲכִיל אֶת הַתְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הפריש. הבעה''ב עומרין שלו משדה אחרת שכבר הפריש מהן לשכחה ולפאה ונתחלפו לו עם אלו מהו וקאמר דאפי' כן הואיל ונתערבו בהן עניי ישראל ועניי כהנים מלקטין אותן:
מתני' וחייבת במעשר. וה''ה בתרומה כדקאמר בגמרא:
ובמעשר עני. אם היא שנת מעשר עני וכן במעשר שני אם היא שנת מעשר שני ואם הבעלים כהן הוא אוכלו בירושלים:
ועניי ישראל מוכרין וכו'. וכן הלוי מוכר מעשר ראשון שלו לכהנים:
החובט. לגידולי תרומה במקלות משובח הוא והדש אותן בבהמה כיצד יעשה אם אינה פרתו של כהן אסור להאכילה תרומה ואם זומם אותה שלא תאכל עובר בלא תחסום:
תולה כפיפות. סלין בצוארי בהמה שדש בה ונותן לתוכן חולין מאותו המין שדש הוא נמצא א''צ להיות זומם את הבהמה ולא מאכילה את התרומה דמשל חולין מאותו המין היא אוכלת:
גמ' כן היא מתניתא חייבת בתרומה וכו'. כלומר לאו דוקא במעשר קתני וה''ה בתרומה וכן במעשר שני ואם כהן הוא אוכלו בירושלים:
א''ל ר''ע. א''כ דחיישת להא לא ילקטו אלא כהנים טהורים דכהן טמא אסור לאכול בתרומה אלא דלא חיישינן והלכה כר''ע:
מתני' הזורע תרומה שוגג יופך. יהפך את הזרע כדי שלא יצמח:
ומזיד יקיים. מפרש בגמ' דזהו הקנס שלו שתהא כל השדה תרומה:
ואם הביאה שליש. כבר שם תרומה עליה ובין שוגג ובין מזיד יקיים לפי שאסור לאבד את התרומה:
ובפשתן. שהעיקר הן הקיסמין אפי' אם היה מזיד ואפי' הביאה שליש יופך וזהו הקנס שלא יזרע ויתכוין ליהנות בהקיסמין:
מתני' וחייבת. אותה השדה של גידולי תרומה בלקט וכו' לפי שגידולי תרומה הן כחולין לכל דבר אלא שאסורין לזרים מדבריהם:
ועניי ישראל. שאסור להם לאכלן מוכרין את שלהן לכהנים וכו'. ומה שכתוב לעניים לכהנים לאו דוקא אלא כלומר לעניי כהנים או לשאר כהנים והדמים של עניי ישראל הן:
שמא ישכחו. עניי ישראל בעוד שהן לוקטין ויתנו לתוך פיהם:
הלכה: הַזּוֹרֵעַ תְּרוּמָה שׁוֹגֵג יוּפַּךְ כו'. לֹא מִסְתַּבְּרָא דְלָא חִילוּפִין קָֽנְסוּ בוֹ שֶׁתִּיבָּטֵל שָׂדֵהוּ עַל גַּב תְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לא מסתברא דלא חילופין. וכי לא מסתברא הוא אלא בחילוף דבמזיד ליקנס ביה טפי מבשוגג ושוגג יקיים ומזיד יופך מיבעי ליה. ומשני דזהו הקנס שלו במזיד שיקיים ותיבטל שדהו על גב תרומה שכולה תהא תרומה:
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבוּדַימִי בָּעֵי. מַהוּ שֶׁיְּהֵא נֶאֱמָן לוֹמַר מֵזִיד הָיִיתִי. וְאָֽמְרוּ לוֹ אִם כְּשֶׁהָיוּ אֲחֵרִים מַכִּירִין לֹא כָּל הִימֶּנּוּ וְאִם לָאו הַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו שיהא נאמן לומר מזיד הייתי. ויקיים:
אם בשהיו מכירין. ויודעין שזרע תרומה לא כל הימנו לומר מזיד הייתי עד שיוודע לנו בבירור ואם לאו שלא היו יודעין שזהו תרומה שזרע אלא מפיו והוא אומר מזיד הייתי נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר דמגו דבעי היה שותק והרי לא היו יודעין שתרומה היא:
רִבִּי בִּנְיָמִין בַּר גִּידּוּל בָּעֵי זָרַע תְּרוּמָה כַּרְשִׁינִין זָרַע תְּרוּמַת חוּצָּה לָאָרֶֶץ. וְאָֽמְרוּ לוֹ גְּזֵירָה הִיא וְאֵין גְּזֵירָה לִגְזֵירָה.
Pnei Moshe (non traduit)
זרע תרומת כרשינין. שהן מאכל בהמה וגזרו עליהן תרומה מדבריהם מפני שבני אדם אוכלין אותן ע''י הדחק וכן תרומת ת''ל במקום שגזרו על תרומות ומעשרות מדבריהם כגון ארץ עמון ומואב וכיוצא בהן מהו בגידוליהן ואע''ג דתנינן לקמן תרומת ח''ל גידוליהן חולין הכא אם זרע במזיד קא מיבעיא ליה מהו דליקנסיה:
א''ל גזירה היא. כל עצמן שאמרו גידולי תרומה תרומה גזירה היא מדבריהם אחת מי''ח דבר ואין גוזרין גזירה לגזירה שהתרומה גופה בהן אינה אלא גזירה מדבריהם:
הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַקְּדוּשָׁה חָלָה עָלֶיהָ כֶּשֶׁהוּא מְחוּבָּר. הָדָא אָֽמְרָה הִפְרִישׁ מִפֵּירוֹת שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ שְׁלִישׁ לֹא קָֽדְשׁוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא אמרה שהקדושה תלה עליה כשהוא מחובר. מדתנינן אם הביאה שליש יקיים ואפי' במזיד ש''מ מפני שקדושת תרומה חלה בעוד שמחובר לקרקע והגיע לעונת המעשרות ושוב אסור לאבד אותה ומדקתני אם הביאה שליש בדוקא הדא אמרה שאם הפריש תרומה מפירות שלא הביאו שליש לא קדשו מפני שלא הגיעו לעונת המעשרות:
וּבְמֵזִיד יוּפַּךְ. קָֽנְסוּ בוֹ שֶׁלֹּא יֶיהֱנֶה בְקִיסְמִין.
Pnei Moshe (non traduit)
ובמזיד יופך. גבי פשתן וקאמר דטעמא דקנסו בו שלא יתכוין לזרוע וליהנות בקיסמין:
רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי הִפְרִישׁ עֳמָרִין שֶׁלּוֹ וְנִתְחַלְּפוּ לוֹ אֲפִילוּ כֵן עֲנִיֵי יִשְׂרָאֵל וַעֲנִיֵי כֹהֲנִים מְלַקְּטִין.
תַּנֵּי אִשְׁתּוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ טוֹחֶנֶת עִם אִשְׁתּוֹ שֶׁל חָבֵר בִּזְמָן שֶׁהִיא טְמֵאָה. אֲבָל בִּזְמָן שֶׁהִיא טְהוֹרָה לֹא תִטְחוֹן שֶׁהִיא מְחַזֶּקֶת עַצְמָהּ טְהוֹרָה מִמֶּנָּה. וּכְדִבְרֵי רִבִּי טַרְפוֹן אֲפִילוּ בִּזְמָן שֶׁהִיא טְמֵאָה לֹא תִטְחוֹן שֶׁמָּא תִשְׁכַּח וְתִתֵּן לְתוֹךְ פִּיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא דטהרות פ''ח:
בזמן שהיא טמאה. אשת ע''ה משום נדה דזהירה היא שלא תגע אבל בזמן שהיא טהורה לא תטחון דמשום טומאת ע''ה אינה שומעת לה שהיא מחזקת עצמה יותר טהורה ממנה ואינה נזהרת מליגע:
וכדברי ר''ט. דמתני' דחייש דאגב דטרידי ישכחו ויתנו לתוך פיהם א''כ ה''ה הכא אפי' בזמן שהיא טמאה לא תטחון עמה שמא תשכח ותתן לתוך פיה ותטמא הכל במגעה:
כֵּן הִיא מַתְנִיתָא חַייֶבֶת בִּתְרוּמָה וּבְמַעְשְׂרוֹת וּבְמַעֲשֵׂר עָנִי.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source